חדשות

 
top box border

לזכרם

הפינה להנצחת יקירי הענף שאינם עמנו עוד

לזכרו של מנחם טור

 

30  לפטירתו של פרופ' אברהם פצ'ורניק

 אברהם היה,חקלאי, מגדל דבורים ומדען.

מבכירי מדעני מכון ויצמן בארץ.

מקים תעשיית הידע הראשונה בארץ בשנת 1958.

מדען ראשי ראשון במשרד הפיתוח.

חינך דור של תשעה פרופסורים, כולם מדענים בינלאומיים.

לפני מספר שנים מגדלי הדבורים  היו  מתכנסים  מידי שנה על מנת לספר לדור ההמשך על עברו המפואר של ענף הדבש. באחד הכנסים הרבים שהיו סיפר אברהם על עצמו כמגדל דבורים. וכך אמר:

"כשמלאו לי שש עשרה שנה התייצבתי לצדו של אבי בגידול הדבורים.

אבא סבר שאתרום לפרנסת המשפחה את זוג ידיי בלבד, אך למעשה נידבתי בעיקר את מוחי.

תפקידי היה להפעיל את המפוח, כדי "לנשוף" על הדבורים המקומיות, הרגזניות (טרם הייתה הדבורה האיטלקית של היום), ובכך להרגיען בעת שאבי מטפל בכוורת. כהרגלי חיפשתי אתגרים, אף שאבא חשש מכל חידוש ולא הרשה לי לעשות דבר בלא הנחייתו הישירה.

זמן רב חלף עד שאבא הסכים להקשיב להצעותיי, ולאחר מכן אפילו ליישמן. ולא רק הוא אלא גם שאר כוורני נס-ציונה, שהלכו והתרבו בעקבות הצלחת משפחתנו.

במשך זמן מה שימשו כארגזי כוורות תיבות עץ שנועדו במקורן לאריזת מכלי נפט . חידוש מדהים בפשטותו, שאיש לא חשב עליו עד שאני העליתי את הרעיון להשתמש בהן. מאוחר יותר הגיעו מארצות הברית ארגזים מסוג "רוט" המשמשים עד היום.

כשהאנגלית שלי השתפרה דיה התחלתי לעיין בקפדנות בכתב העת (בי ג'ורנל) . יום אחד נפלו עיניי על מנגנון חשמלי פשוט למדי המדביק שעוויות  דונג לחוטי המסגרת.

תחילה אבא לא הרשה לי להתבטל בשביל עוד שיגעון מדעי. ולכן דליתי מכיסי כמה פרוטות, לקחתי קרש עץ מארגז תפוזים ותקעתי בו עשרה מסמרים. לאחר מכן הלכתי לחשמלאי המקומי, שהכיר אותי מיוזמותיי הקודמות, ואצלו רכשתי חוטי נחושת להולכת חשמלית ו"בננות" למגע חשמלי. חיברתי את המסמרים בשני הצדדים בחוטי הנחושת לשני המסמרים והקיצוניים וחיברתי  את הבננות שיגרמו למגע חשמלי עם חוטי הפלדה המתוחים במרכז המסגרת. ומכאן ואילך נראה כי ההתנגדות להמצאות ולחידושים במכוורת הלכה ופחתה.

כמה ימים אחר כך נזף בי אבא על הדלפת סודות המשפחה.

כדי להגשים  במלואו את החזון "ארץ זבת חלב ודבש" עבדתי גם ברפת.

סיפור נוסף מספר אברהם כיצד התקבל למכון ויצמן בזכות הידע בגידול דבורים.

נודע לי שדר'  קצ'לסקי נוסע עולה מדי פעם לירושלים.

בבוקר אחד המתנתי כטרמפיסט תמים על אם הדרך לאיש שאותו עתיד הייתי לפגוש בכל יום. זיהיתי אותו על פי לבושו המהודר .

כשהגיעה מכוניתו למרכז המושבה רחובות, נפנפתי בידי, עצרתי את המכונית ניגשתי ואמרתי : "דוקטור קצ'לסקי אני יודע שאתה נוסע לירושלים. אפשר להצטרף אליך?"  "בהחלט" השיב מיד, "דרך ארוכה לפנינו, זו לאה היושבת לידי שעושה דוקטורט באוניברסיטה העברית."

קצ'לסקי היה למזלי איש ידידותי ופתוח שמעולם לא התנשא על פני אנשים שאת שמם לא מקדים תואר אקדמי. כנראה שהבין שגם מניסיונו של חקלאי ניתן להרחיב את ידיעותינו על העולם. משכתי את השיחה על כוורות דבורים,המפעל הכימי של הטבע , שגדול הכימאים טרם הצליח להקים כמותו.

כשהתקרבנו לתחנה הסופית שלפתי את משפט המחץ: "הייתי רוצה לעשות אצלך דוקטורט."

"התקבלת" השיב בלא שהות קצ'לסקי."

 

מצאתי לנכון להעלות על הכתב ולספר על דמותו של איש מופלא, מגדל דבורים, מדען בעל שם עולמי,  שסיפורי הגבורה שלו במלחמת השחרור היו לשם דבר.

     פגשתי את אברהם רבות גם כאשר היה מועמד לפרס ידוע בכימיה, ומעולם לא עזב את המקורות. התעניין ורצה לשמוע על ענף הדבורים המופלא ועל החידושים במכוורת.

 יהי זכרו ברוך .

העונה "הבוערת" בדבורים, בחצר, מתחת עץ התות יושב אברהם ולומד פיסיקה. ומסביב, החצר ככוורת רוחשת  ילדים, דבורים, תרנגולות, ואנשים פורקים ומתקנים כוורות, חולבים את הפרות , מכבסים, וכל זה  תחת עינה הפקוחה של פנינה פצ'ורניק הסבתא, יוזמת הקמת אירגון מגדלי דבורים.

 

 

 

 הכוורת מארגז הנפט.

 

 

 

bottom box border